אסף ענברי: “המופע שלנו הוא דואט אמיתי”

אסף ענברי, שרובנו מכירים אותו כסופר, יופיע ב-17 במאי ב-21:00 באולם בר-אוריין בקיבוץ אילון, במופע ספרותי-מוסיקלי משותף עם אריאל הורוביץ – “למה לא ברלין?”. בראיון שהוא מעניק לאתר האינטרנט של קשת אילון הוא מספר על הקשר בין מוסיקה לספרות, ועל הקשר שלו עם הורוביץ

– הכרתי אותך כסופר. ב”הביתה” בחנת את המיתוס הקיבוצי וב”טנק” עימתת את סיפוריהם של אנשים שונים שכולם טענו שהם שעצרו את הטנק בכניסה לדגניה במלחמת העצמאות. האם הסיפורים הללו באים לידי ביטוי במופע המשותף שלך עם אריאל הורוביץ?
כן, כמובן. כשם שהמופע הקודם שלנו היה דיאלוג בין “הביתה” לבין האלבום הקודם של אריאל, כך המופע החדש הוא דיאלוג בין “הטנק” לבין האלבום החדש של אריאל. בשונה מהפורמט המקובל של “מפגש עם סופר”, שבו המוזיקאי מספק רק אתנחתות של שלושה-ארבעה שירים, המופע שלנו הוא דואט אמיתי, שוויוני, שיש בו קשר אורגני בין כל הקטעים הספרותיים והמוזיקליים. זו יצירה משותפת, לא סתם הופעה משותפת, ומה שהוליד את היצירה המשותפת הזאת הוא הקשר המהותי שקיים בין החומרים שלנו. שנינו בני אותו גיל בערך, ויש לנו שורש משותף בעמק הירדן. אמא שלו, נעמי שמר, השתתפה בקרב על הדגניות שתיארתי ב”הטנק” – הקרב שבו נהרגה בת כיתתה וחברתה הטובה, יהודית ברקוביץ’, שהיתה גם חברתו של אחד מגיבורי “הטנק”, שלום הוכבאום. כך שמבחינה נפשית, אנחנו שנינו מאותו הכפר, כמו שאמא שלו כתבה.

– פעם אמר לי נתן שחם, שאם לא היה סופר היה מוזיקאי. איזה מקום המוזיקה תופסת אצלך?
כמו נתן שחם ז”ל, גם אני בא ממוזיקה קלאסית. למעשה, אני בא מאותו מקום בדיוק: בנעורי למדתי קומפוזיציה אצל תיאודור הולדהיים, השכן של שחם בבית אלפא, שגר בדירה שמעליו. בזמן שאני למדתי לכתוב כוראלים ופוגות, שחם התאמן למטה בוויולה שלו. אמנם, התשוקה האמיתית שלי, כבר אז, היתה כתיבת סיפורים, ועד סוף התיכון כבר ויתרתי על המוזיקה לטובת הספרות, אבל החינוך המוזיקלי שקיבלתי לא התבזבז לגמרי, אם אני יכול לנגן ביחד עם אריאל ועם רועי, הגיטריסט הנפלא שלנו.

– איך התחברתם למופע משותף ואיך אתם עובדים עליו?
אריאל הוא בעצם מספר-סיפורים. כמעט כל שיר שלו מספר סיפור קצר שיש בו התבוננות חדה בהוויה הישראלית, וגם הוא, כמוני, מתעניין בשורשי הישראליות ובדור המייסדים. המופע שלנו נפתח בשיר שבו הוא מספר על קיבוץ הגלויות שיצר את החברה הישראלית. העולם של “הביתה” ושל “הטנק” הוא אותו עולם שאריאל הקדיש לו את אלבום-הנושא “הגיבורים שלי” – אלבום שמכיל, בין השאר, שיר על י”ח ברנר, שיר על אבא קובנר, שיר על אחד מחלוצי ביתניה ושיר על סבתא שלו, שהיתה ממייסדי קבוצת כנרת. אצל שנינו, האקטואליה יושבת על ההיסטוריה, המצב הנוכחי יושב על תשתיות-עבר שאנחנו מנסים לחשוף. לכן החיבור בינינו הוא חיבור טבעי של שני יוצרים שמטפלים באותם חומרי יסוד, כל אחד בדרכו ובמדיום שלו. מכאן גם ההזדהות הגדולה של כל אחד משנינו עם החומרים של חברו – הזדהות שבאה לידי ביטוי על הבמה כשאני מדבר על שיריו ומנגן אותם איתו, וכשהוא מדבר על “הטנק” וקורא מתוכו.

2019-04-22T09:34:18+00:00