דבר אלי בצלילים – רוברט וקלרה שומן

דבר אלי בצלילים – רוברט וקלרה שומן
"קחו אותנו לרויאלטי" מפצירה שחקנית מפורסמת בפרסומת רדיופונית לקידום מכירת יהלומים לקראת יום האהבה שחל בשבוע שעבר. היהלום אמנם מוזכר כבר במקרא כאחת מאבני החושן, אבל המוסיקאים הגדולים של ההיסטוריה העניקו לאהובותיהם שכיות חמדה יקרות בהרבה מיהלומים; הם כתבו להן יצירות מוסיקליות. בניגוד ליהלומים, שמיועדים לאשה אחת ויחידה, הפכו היצירות הללו לנחלת הכלל, וממה שכתב רוברט שומן לקלרה באהבתו אותה נהנים עד היום גם רבים אחרים. אבל האם רק אהבה היתה הכוח המניע ביצירות שהקדיש רוברט לקלרה? זהו רעיון רומנטי שאולי נעים להתערסל בזרועותיו, אבל כשמעיינים בקורות חייהם של הזוג שומן, ניתן להעלות גם רעיונות אחרים.
רוברט שומן היה תלמידו של אביה של קלרה, פרידריך ויק, מורהו הנערץ לפסנתר, שרבים היו תלמידיו. קלרה, שהיתה צעירה מרוברט בתשע שנים, היתה מבצעת מצוינת ומלחינה בפני עצמה, וכשרוברט התאהב בה, התנגד ויק לנישואיהם, מחשש שהם יקטעו את הקריירה המפוארת שהועיד לה. והוא צדק: קלרה נישאה לרוברט ב-1840 ובזאת פחות או יותר הסתיימה הקריירה המוסיקלית שלה. היא סייעה לו אמנם בכתיבת כמה מיצירותיו, ערכה אותן וביצעה אותן, הלחינה כמה יצירות משל עצמה, אבל גם ילדה שמונה ילדים והתמסרה מאוד לטיפול בהם ובצרכים השונים של הבית.
הייתכן שרוברט שומן כתב לה מכתבי אהבה לוהטים והקדיש לה יצירות, לא רק בגלל אהבתו, אלא גם משום שהכיר בכשרונה ומצפונו נקף אותו על שנאלצה לוותר על הקריירה שלה למען הקריירה שלו?

כך או כך, אנחנו הרווחנו. והנה שתי יצירות שהקדיש רוברט לקלרה: ראשית, חמישיית הפסנתר שחיבר רוברט שומן לקלרה ערב נישואיהם, וכאן מנגנת אותה התזמורת הקאמרית הנורווגית:

ושנית, החלק הראשון מתוך הקונצ'רטו בלה מינור – הקונצ'רטו לפסנתר בן שלושה החלקים היחיד שכתב, והוא מוגש כאן בביצוע של דניאל ברנבוים:

המוסיקה אכן נפלאה, אבל לציניקנים בינינו היא עלולה להזכיר את אמירתו המפורסמת של מרק טוויין, על פיה, אם היתה מכונה שקוראת את מחשבותיהם של בני האדם, היו האנשים מתביישים גם במעשיהם הטובים. הייתכן שהיצירות הללו, כמו מתנות בומבסטיות אחרות, כמו יהלומים גדולים לדוגמה, בעצם מכסות על רגשות אשם ולא רק מביעות אהבה?
רוברט שומן כידוע סיים את חייו באופן טרגי מאוד אחרי מחלה קשה שטיבה המדויק לא לגמרי ברור היום. ואף על פי כן, לעתים הטרגדיה של האחד היא הגאולה, לפחות החלקית, של האחר: דווקא ההידרדרות שחלה במצבו הבריאותי של רוברט השיבה את קלרה לבמות, לא כל כך בגלל צורך אמנותי, כמו בגלל הצורך להתפרנס ולפרנס את ילדיה. בסוף חייה הפכה קלרה שומן לדמות חשובה ומכובדת בסצנת המוסיקה הקלאסית, וכיום שמותיהם של רוברט וקלרה נאמרים בנשימה אחת בעת ביצוע יצירותיו. סיפור אהבתם ממשיך להוות השראה למוסיקאים בכל רחבי העולם.

2019-02-19T08:53:05+00:00
Go to Top